החלטה בתיק בש"א 1759/04

רקע עובדתי ודיוני

1. הבקשות נשוא ההליכים הנוכחיים הוגשו ונדונו בפניי בהתאם להוראות שניתנו על-ידי בית-המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים בפסק-דינו מיום 15 בינואר 2004, ע"א 8905/02, בו נדון ערעור על פסק-דינו של בית-משפט זה (בהרכב אחר) מיום 11.8.02 בתיק אזרחי 1472/99.

2. מטעמים של יעילות הדיון אני מצטט את עיקרי העובדות הדרושות לצורך הכרעה בבקשות כאן בעיקר מתוך פסק-דינו של השופט א' מצא (השופטת ד' דורנר והשופט י' טירקל עמו) בפסק-הדין האמור. המשיבות 1 ו-2 הן אגודות שיתופיות, שבעבר סווגו כאגודות צרכניות, ולבקשתן הפכו, בהחלטה של רשם האגודות השיתופיות (עו"ד אורי זליגמן) מיום 21.7.02 לאגודות שיתופיות לשירותים. בסעיף 33 להחלטתו אמר רשם האגודות השיתופיות, כי הכרעתו "בדבר שינוי הסיווג מעגנת את זכאותם של כלל חברי האגודות לקבל פדיון ריאלי של המניות...הכרעה זו יוצרת לכלל החברים זכות לדרוש פדיון מניות מהאגודות בערך ריאלי".

המשיב 3 כאן (שהיה המערער 1 בפסה"ד בביהמ"ש העליון) והמשיב 4 (המערער 2, שם) הם בעלי מניות או יורשים של בעלי מניות באגודות. משיבים אלה הגישו (12.12.99) תביעה נגד שתי האגודות לפדיון מניותיהם בשוויין הריאלי (אז' מח' חי' 1472/99) וביקשו לאשר תביעתם זו כתובענה ייצוגית לפי חוק ניירות ערך תשכ"ח-1968. המשיבים 5 עד 11 לעיל נקטו הליכים דומים, באותן טענות, כנגד האגודות. בבית-המשפט העליון בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק הייתה תלויה ועומדת, בזמנו, תביעה דומה בעניינה של האגודה השיתופיות קו אופ הריבוע הכחול אגודה צרכנית לשיתוף בע"מ, תיקי בג"צ 8047/98, 3212/01, ראו החלטה מתאריך 16.9.01 ופסק-דין מיום 10.2.2003 בתיקים אלה (השופט א' מצא, השופט י' אנגלרד והשופטת מ' נאור עמו). הן ההליכים של המשיבים 3 ו-4 בבית-משפט זה והן אלה שננקטו נגד קו אופ הריבוע הכחול בבית-המשפט העליון בשבתו כבג"צ היו ביוזמתו וכתוצאה מכישוריו היצירתיים של המבקש 1 לעיל עו"ד אליעזר לויט.

השאלה העיקרית שהייתה במחלוקת בין בעלי-הדין הייתה אם אמנם זכאים בעלי המניות (או הבאים מכוחם) לפדיון מניותיהם בשוויין הריאלי. בסופו של יום, וכתוצאה ישירה של ההליכים שננקטו בערכאות השונות כאמור, השיגו כל התובעים בהליכים נגד האגודות, וגם באלה שכנגד קו אופ הריבוע הכחול, את מבוקשם במובן זה שנפסק (בין מכוח הסכמת האגודות ובין מכוח הכרעה שיפוטית סופית), כי האגודות תפדינה את מניות חבריהן בשוויין הריאלי. בפסק-הדין מתאריך 11.8.02 קבע בית-משפט זה, כי משהודו האגודות בצדקת טענותיהם של בעלי-המניות, הרי אין יותר צורך להיעזר במנגנון של תביעה ייצוגית. נפסק, כי ימומשו נכסי האגודות בדרך כינוס נכסים.

המבקשים דלעיל מונו (בעקבות הליך ביניים נוסף בביהמ"ש העליון, רע"א 8431/02 ובהחלטה שניתנה על-ידי ביום 17.3.03, בש"א 1078/03) ככונסי נכסים "כדי שישלימו את הטיפול במכירת הנכסים ומימושם במטרה להביא לחלוקת התמורה בין החברים. .. יטפלו גם בהשלמת רשימת בעלי המניות והזכאים למניות..." - סעיף 7.10 לפסה"ד מתאריך 11.8.02.

הוראות ערכאת הערעור

3. פסק-הדין של ביהמ"ש העליון מיום 15.1.04 דחה את הערעור על ההחלטה שלא לאשר התובענה כתובענה ייצוגית, עמ' 3 לפסה"ד המודפס קטע לפני אחרון. בכלל זאת ניתן גם להבין, כי לא הייתה התערבות של ערכאת הערעור בהוראות האופרטיביות שניתנו בפסה"ד בעניין מינוי כונסי הנכסים והמטלות שנקבעו לגביהם.

ביהמ"ש העליון קיבל, עם זאת, את השגת המערערים בנושא אי-פסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד בביהמ"ש המחוזי. השופט הנכבד הסכים לדברי הערכאה הדיונית, כי מן הדין להביא בחשבון את השקעתו המיוחדת של המבקש 1 בייזום ההליך, וציין כי נקל להיווכח שבמועד הגשתה הייתה התובענה מוצדקת "ולכאורה ראויה להתאשר כתובענה ייצוגית", שם עמ' 4 שו' ראשונה. שופטי ערכאת הערעור לא ראו מנוס מהחזרת ההליך לבית-המשפט המחוזי הגם שהיו ערים לכך, כי הדיון יתקיים "לפני שופט אחר אשר לא טיפל בו בעבר ואינו בקי בפרטיו", דהיינו החתום-מטה (זהות השופט המטפל בהליך כבר הייתה ידועה באותו שלב לאור הדיונים שהתקיימו בפניי והסתיימו בהחלטתי הנ"ל מ-17 במארס 2003, שניתנה במעמד כל בעלי-הדין), וזאת מכיוון שסברו כי "קביעת שכר טרחתו של בא כוח המערערים מצריכה בירור עובדתי שמטרתו להעמיד את בית-המשפט על היקף השקעתו של בא-כוח המערערים בייזום ההליך וגודל תרומתו במימוש ההישג אשר ייתר את הצורך לברר את התובענה כתובענה ייצוגית. בית משפט זה חסר את הכלים הדיוניים הנדרשים לקיומו של הבירור הנדרש", שם, עמ' 4 קטע לפני אחרון. הדיון הוחזר איפא לבית משפט זה לדיון בו יקבע בית המשפט "את גובה שכר טרחתו של בא-כוח המערערים בשל ההליכים שנקט עד למתן החלטת בית המשפט המחוזי מיום 11.8.02".

אני מבקש להדגיש, כי פסק-דינו של ביהמ"ש העליון מיום 15.1.04 הוא שקבע את המנדט לדיון בבימ"ש זה, ולכן ברור, כי אין לקרוא לתוכו את מה שלא כתוב בו ואין לחרוג מהמסגרת הדיונית שנקבעה שם.

הדיון המחודש בביהמ"ש המחוזי

4. יצויין, שבניגוד להנחתה של ערכאת הערעור לא נערך בדיון המחודש בבית-משפט זה בירור עובדתי. הדיון התקיים בדרך של שמיעת טענותיהם המפורטות של באי-כוח בעלי-הדין (בכתב ובעל-פה) מבלי שנשמעו ראיות. ב"כ בעלי-הדין טענו על סמך התיעוד הכתוב שהוגש לבית-המשפט, שהייה, בעיקרו של דבר, זהה לזה שעמד בפני ערכאת הערעור הנ"ל.

הנתון העובדתי הנוסף, אשר לדברי המבקש 1 לא הייה בפני ערכאת הערעור, הוא שמסת השווי הרליבנטי לדיון הנוכחי עומדת על כ- 210 מליון ש"ח, ראו סעיף 29(ח) לבקשה עמ' 24, שם נאמר כי השווי המוערך של נכסי האגודות לאחר מימוש כל הנכסים, פירעון תשלומי חובה וסילוק ההתחייבויות, עומד על סכום זה, עליו חזר גם המבקש 1 במהלך הדיון בע"פ (14.10.04).

המחלוקת - הבסיס לקביעת שכה"ט

5. המחלוקת בין בעלי-הדין היא בעיקרה זו: המבקש 1 סבור שראוי לקבוע את שכר טרחתו בהתאם לכללים שנקבעו בפסק-הדין המנחה לעניין שכ"ט עו"ד בתביעות ייצוגיות ע"א 8430/99 אנליסט נ' ערד השקעות פ"ד נו(2) 247. הוא טוען, כי באופן מהותי הוא הצליח בתביעתו, כלל המעוניינים בדבר מקבלים את הסעד לו ציפו, ולכן אין לסטות מההלכה שנקבעה בעניין אנליסט, אפילו מתקבל סכום גבוה. המבקש 1 מדגיש כי ההגיון שביסוד פסיקת שכ"ט על בסיס שעור מהסכום העומד לחלוקת לכלל קבוצת התובעים שיוצגו בתביעה הייצוגית יפה גם בעניין הנוכחי ולכן סביר לפסוק בהתאם גם כאן.

מסקנות

6. לאחר עיון החלטתי לצעוד רק חלק מהדרך עם המבקש 1. אין מחלוקת, שרק פעילותו רבת השנים הן בהליכים הנוכחיים, והן בעניין קו אופ הריבוע הכחול, בבתי-המשפט על ערכאותיהם השונות כמו גם בפני רשם האגודות השיתופיות, הביאה לתוצאה המבורכת של פדיון מניות חברי האגודות בערכן הריאלי. תוצאה זו הייתה בלתי צפוייה. איש לא יכול היה לדעת בראשית הדרך שמטרה זו תושג. אלמלא פעילותו של המבקש 1, אלמלא עצם הרעיון המקורי של נקיטת הליכים מסוג זה ולמטרה האמורה, אפשר שאלפי חברי האגודות היו נותרים עם מסמכים חסרי שווי של ממש.

כפי שציין השופט ד"ר עמירם בנימיני ב-בש"א (ת"א יפו) 14296/04 דוברת חנוך נ' קו אופ הריבוע הכחול (16.11.04) "יש לעודד אנשים ליזום ולטרוח בהגשת תובענה ייצוגית בשמם ועבור אחרים, וכאשר מסתבר שהייתה הצדקה להליך שכזה יש לפצותם. יש גם לזכור שהגשת הליך שכזה כרוכה לא רק בטרחה, כי אם גם בסיכון לא מבוטל..."

בניגוד לתמונה אותה מבקשים ב"כ האגודות לצייר היום, לא התמצה ההליך כאן בכך שלאחר הגשתו הם מסרו את הסכמתם לסעדים המבוקשים על-ידי התובעים. האגודות התנגדו לתביעה ולסעדים המבוקשים לכל אורך הדרך. אף לאחר מתן פסק-הדין בערכאה זו, בקשו לחזור ולעיין בסעדים שניתנו (בהליכים בפני השופט יצחק כהן, בש"א 11197/02) וגם בדיון שהתקיים בפניי, כאמור לעיל, טענו שאין כלל צורך במינוי כונסי נכסים.